את כל המידע שיש לי על אמה של אמי, סבתא זלדה, שאבתי מסיפורים של המשפחה, ובעיקר מאחי בן (בנימין) ואמי. הפאזל לא מושלם, אבל אין כבר את מי לשאול.

השריד היחיד שנותר ממשפחתה של אמי נמצא ברשותי. זהו כיסוי מצות שזלדה הכינה, עבודת גובלן מדהימה ביופייה. בשולי הגובלן יש גדילים מחוטי זהב, במרכזו רקום באותיות עבריות “ברוך אתה ה` אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על אכילת מצה”. הכל שזור בפרחים, עלים ומקלעות, בצבעים מרהיבים ובשילוב עדין ביותר. למטה נראים חצאי עגולים עם השמות כהן, לוי וישראל. למעלה רקומים ארבע כוסות, בקבוק יין וראשי תיבות של שמה של סבתא, ובצדם ציון השנה – 1900. זלדה היתה כבת עשרים כשהכינה את הכיסוי.

סיפור חייה של סבתא זלדה הוא מסכת ייסורים ואסונות שפקדו אותה. למרות זאת, עד יומה האחרון היא שמרה על רוח איתנה ואמונה דתית עמוקה.

זלדה לבית זליקסון נישאה והתאלמנה בגיל 44. מנישואיה נולדו לה שש בנות ובן. הבן, כמובן, היה היהלום שבכתר. הוא למד בגימנסיה, ניגן בכינור והצטיין בכל.

בגמר בחינות הבגרות, כשיצא לשוט בסירה עם חברים, אירע אסון. הבן של זלדה טבע.

השבר היה נוראי.

זלדה נשארה עם שש בנות. באותם ימים אי אפשר היה לחתן בת ללא נדוניה, ומקור הפרנסה שלה – חנות הבדים שניהלה –  קיים בקושי את המשפחה. רק בעזרתם הנדיבה של אחיה היא הצליחה להוביל את כל הבנות לחופה.

זלדה ניסתה בכל כוחה לחנך את בנותיה שילכו בדרכה של הדת אולם אף אחת מהן לא היתה דתייה, והיא לא כפתה זאת עליהן. למרות אמצעיה הדלים היא שכרה מורה לאידיש וחגגה את כל חגי ישראל כהלכתם. היא אפתה חלות לשבת, הדליקה נרות, ובחגים הלכה לבית הכנסת.

לרוע מזלה של זלדה, המוכרים בחנות הבדים ניצלו את חולשתה. הם העלימו הכנסות והעסק התמוטט.

זלדה נשארה בודדה.

בשל תפקוד לקוי של כלי הדם ברגליים, היא היתה כבדת תנועה. כשהמצב ברגליה החמיר היא אושפזה במצב קריטי בבית החולים. בדרך נס היא ניצלה, הודות לרופא שטיפל בה. לאחר החלמתה עברה זלדה לגור אצל אחת מבנותיה.

בכל המשברים האלה זלדה עמדה לבדה, כאשר המשענת היחידה היתה אמונתה העמוקה בשם.

סיפרו עליה שספר תהילים וצאנה וראינה ליווה אותה כל הזמן.

גיסתי, שהכירה היטב את זלדה, סיפרה שהיא היתה אישה אינטליגנטית ואצילית, מטופחת ונקייה ותמיד הקפידה על שיערה. מעולם לא ריכלה או דיברה רעות על אחרים. דיבורה היה תמיד שקול, בהיר וממוקד.

זלדה אהבה מאוד לדבר באידיש עם דוד קובילנסקי. במוחי נחרט המשפט שנהג לומר לה, כך סיפר לי, בבדיחות הדעת: “זלדה, מדרף דיך שיסן אנדערש דו וועט איביק לעבן”, שפירושו: זלדה, צריך לירות בך, אחרת תחיי לנצח.

נראה שהבדיחה הזו נשמעה למעלה. סבתא זלדה נפטרה בשיבה טובה.