על אחת הטרסות בגינת בית ביקל ברחובות צמח לתפארת עץ שזיפים (פלוימענבוים) מזן סנטה רוזה.
שורשיו ינקו את כל טוב הארץ מאדמת החמרה המשובחת, וצמרתו קלטה את שפע הקרינה ודו-תחמוצת הפחמן של שפלת החוף.
השוויער (החותן) שלי אבא ביקל, אהב את העץ ולא חסך במים ובטיפול מסור. התמורה היתה מדהימה. שפע של פירות בטעם נפלא שנאכלו במשפחה וחולקו בנדיבות לכל השכנים.
יום אחד הופיע במשפחה האיידעם (החתן). סטודנט, אגרונום, שופע ביטחון עצמי ובעל ידע בכל חידושי המדע.
השוויגער (חותנת), אמא ביקל, היתה מוקסמת מהאיידעם המשכיל. אבא ביקל התלהב פחות, בהתאם לאמרה “כבדהו וחשדהו”.
יום אחד חזר אבא ביקל מהעבודה וגילה לתדהמתו שהבייבי שלו, הסנטה רוזה, הושחת בצורה פראית. התברר שלכבוד האביב שהגיע, המחייב גיזום של הענפים, התנדב האיידעם הצעיר לעשות זאת לפי האסכולה המדעית החדישה שלמד בפקולטה לחקלאות.
את הצעקות והגידופים שחטפה אמא ביקל לא שמעתי, אבל אפשר להניח שהיה שם בכי גדול.
העץ הניב את פירותיו במועד אבל עדיין לא ידעתי מה יגיד לי אבא ביקל וחיכיתי בדריכות לפסק דינו. הוא נמנע מלפנות אלי בעניין זה, ואמא ביקל עקפה את הנושא באומרה בכל פעם שגם השנה היבול והאיכות היו טובים מאוד. ובכל זאת, לפי ריבוי השיחות באידיש בין השניים הרחתי שיש כאן ברוך רציני.
אשתי היקרה, שמבינה אידיש, גילתה לי מה קרה. הביקלים נהגו למדוד את היבול שנתן עץ השזיף לפי מספר הפילות (גיגית כביסה) שמילאו. כך הם גילו שהיבול ירד לחצי. ממש קטסטרופה למדעי החקלאות. להגנתי טענתי שבזן הזה יש סירוגיות, וכי ייתכן שזו הסיבה לירידה ביבול, אבל אבא ביקל לא התרשם מהתירוץ שלי.
המפלה היתה מוחצת ולקח לי שנים לשקם את הנזק התדמיתי שלי.
המפנה החיובי חל כאשר עזרתי לאבא ביקל להתגבר על עישוב החצר באמצעות הדברה כימית. גם כאן העניין הסתבך בתחילה, כי הוא הגדיל את המינון ולא שמר על מרחק ביטחון מהעצים. נפלו כמה חללים, אבל ההדברה הכימית ניצחה את הטורייה.
שיפור משמעותי בתדמית התרחש במישור אחר. אבא ביקל נדהם כאשר האיידעם שלו הרוויח בחודש אחד משכורת שהוא מרוויח במשך שנה שלמה. זה קרה כשהייתי בשליחות בבורמה. האהבה בינינו פרחה ממש, כשהחזרנו לאבא ביקל את הסכום שנתן לנו לקניית דירה בבאר שבע, החזר בדולרים.
אבא ואמא ביקל הלכו לעולמם. במקום השזיף צמח בניין בן שמונה קומות, חסר צורה וחסר טעם.