בין חברי בית גוברין היה טיפוס מיוחד, פיץ` שמו. פיץ` היה מיוצאי קבוצת הפלמ”ח חטיבת הראל. איש קשה, מרדן וביקורתי. הוא הצטיין בעבודה, וכל תפקיד שהוטל עליו בוצע בדייקנות וביעילות.

באותה תקופה המצב הכלכלי היה קשה והיינו רעבים ללחם. כמרכז המשק חיפשתי אחר מקורות פרנסה חדשים עבור החברים. הרעיון שלי היה לנצל את הגובה של המקום לגידול מטעים.

הכשרנו שטח, חפרנו בורות ושתלנו מטע שזיפים מזן אוגדן. הטלתי על פיץ` לנהל את המטע. את הפרויקט ליווה מדריך מהסוכנות. זאת היתה הצלחה.

יום אחד פיץ` ביקש שאגיע למטע. הוא לא נהג לשתף אותי בענייני המטע, וידעתי שאם קרא לי זה סימן שאירע משהו חריג. כשהגעתי הוא נראה מתוח מאוד. התברר שיש כמה עצים חולים שרוב העלווה שלהם יבשה.

החלטתי להזמין בדחיפות את מדריך המטעים. המדריך האזורי נבהל והזמין את המדריך הארצי. גם המדריך הארצי לא ידע מה הבעיה והזמין את האחראית למחלות צמחים במשרד החקלאות. הפיטופתולוגית היתה יקית מבוגרת, אישה יסודית מאוד. היא עשתה לפיץ` חקירת שתי וערב והתישה אותו לחלוטין. לבסוף לקחה דגימות עלים ושורשים למעבדה ואמרה שכנראה מדובר במחלת שורש ידוע. לאחר שתוצאות המעבדה היו שליליות, הציעה הפיטופתולוגית לעשות “קוסיליום” והזמינה שני פרופסורים מהפקולטה לחקלאות.

ביום המפגש התאספה במטה החולה קבוצה של עשרה מומחים. בלט בנוכחותו פרופסור זקן שהירבה בשאלות ונשמע חכם. בין המומחים היה גם וירולוג צעיר שהתסמינים הזכירו לו הדבקה וירלית, ואז הוא תקע מילה ארוכה בלטינית, כנראה שמו של הווירוס המסתורי. הסיכום היה שאף אחד לא יודע כלום וכדאי להמשיך במעקב.

המומחים התייאשו והמטע גסס.

זה קרע לי את הלב. החלטתי לקחת את העניינים לידיים, גם במחיר של עימות עם פיץ`.

ניגשתי להנהלת החשבונות ומצאתי את תעודת המשלוח של הדשנים שהגיעו למחסן. ביררתי אצל המחסנאי מי הוציא דשנים וכמה. על פי החשבון, פיץ` קנה 11 שקים של גופרת אמון. כשחישבתי את כמות החנקן הנקי ביחס לגודל המטע הייתי המום. התברר שפיץ` טעה בחישוב ונתן כמות כפולה של דשן, מה שגרם להתייבשות של העצים.

מיד גייסתי את כל צינורות ההשקיה במשק והפעלתי השקיה רצופה במטע כדי לשטוף את המלחים מתחת לשכבת השורשים.

הניתוח הצליח אך החולה מת. חלק מהעצים התאוששו אבל את רובם לא הצלחנו להציל, ובגלל הדילול נאלצנו לעקור את המטע.

פיץ` הפסיק לדבר איתי. למרות מאמצי להסביר לו שאין בלבי כעס כלפיו הוא הרגיש אשם.

ואת הלקח האומר שפרופסורים ומומחים לחקלאות לא יודעים הרבה, לא למדתי. עובדה, הלכתי ללמוד אגרונומיה.